
·1 דק׳ קריאה·מאת מיכל מילינר
מערכת העצבים האוטונומית שלנו עובדת בטווח מסוים — מה שנקרא 'חלון הסבילות'. כשאנחנו בתוך החלון, אנחנו מסוגלים להתמודד עם גירויים, לחשוב בבהירות, ולהגיב בגמישות.
כשאנחנו יוצאים מהחלון — למעלה (עוררות יתר: חרדה, פאניקה, כאב חד) או למטה (תת-עוררות: ניתוק, עייפות, קהות) — היכולת שלנו להתמודד יורדת משמעותית.
אצל אנשים עם כאב כרוני או חרדה, חלון הסבילות נוטה להצטמצם. מה שפעם היה סביר — רעש, עומס, מגע — הופך למשהו שמוציא אותנו מאיזון.
הטיפול שלי מתמקד בהרחבת חלון הסבילות בשלושה מישורים: רגשי (עיבוד חוויות שמצמצמות את החלון), פיזי (תנועה ומגע שמלמדים את הגוף תחושת ביטחון), וקוגניטיבי (שינוי דפוסי חשיבה שמזינים את הצמצום).
