הקשר בין חרדה לכאב כרוני

המוח עוסק ברציפות בפרשנות המציאות. הוא אוסף מידע מהסביבה ומחליט האם המתרחש סביבנו ובתוכנו בטוח או מסוכן, ובהתאם שולח הנחיות פעולה.

לעתים המוח נהיה רגיש יותר ובוחר לפרש גירויים כמסוכנים גם כשאין סכנה אמיתית. הצורך המוגבר להגנה יכול להתפתח מחוויות טראומטיות, למידה מהסביבה, או מצבי משבר.

חרדה וכאב כרוני חולקים מאפיין מפתיע: שניהם תגובה פיזית לאיום שאינו בהכרח מוחשי. חרדה היא תגובה לאיום חזוי או מהעבר, כאשר התגובה הגופנית — דפיקות לב, הזעה — אמיתית למרות שהסכנה אינה מוחשית.

ההבנה הזו היא הצעד הראשון לשינוי. כשמבינים שהמוח פועל מתוך הגנת יתר, אפשר להתחיל לעבוד על שינוי התגובה — דרך שיחה, דרך הגוף, ודרך למידה של כלים חדשים.